חגים ומועדים – חנוכה

מאת: מורן בורנשטיין סמסון, מורה מלווה של כיתה ב' ומורה למלאכה

"ויהי כאשר רד היום ותבוא השמש
והחושך החל לכסות את הארץ
והאדם לא ראה את החושך ולא ידע מה הוא
כי בשבתו בעדן- גן האלוהים ראה בו את האורה הגדולה,
אשר יביט בה איש מקצה העולם ועד קצהו.
ויחרד האדם חרדה גדולה.
וירא אלוהים את מכאובי לב האדם ויחמול עליו
ויתן לו אבן אופל ואבן צלמות.
ויקח האדם את שתי האבנים ויך את האחת בשנית
ותצא מהן אש ותאר את הלילה."
(מן המדרש)

אנו מציינים את חג החנוכה בתקופה זו של השנה, תקופה שבה הימים הולכים ומתקצרים ושעות החושך רבות משעות האור. כל זה קורה עד ליום הקצר ביותר בשנה, שבו מתרחש ההיפוך: ומרגע זה ואילך, האופטימיות שבה וממלאת אותנו. העולם, שהלך ושקע בחשיכה עד כה, שוב הולך ומתמלא בהדרגה באור.

מה שמתרחש בעולם קורה גם בתוך נפשנו. אנו מתכנסים אל תוך ביתנו ואל תוך נפשנו. האדם השוקע בחשך עיוור לאור הרוחני, ולכן נתון בחרדה.

אולם מה אני יכולים ללמוד מחג החנוכה?

"בימי מתיתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך..." (תחילתה של תפילת 'על הניסים' שמוסיפים לתפילה בחנוכה).

מתיתיהו מסמל את האני הגבוה, הקורא לאדם להתעורר אל אור הרוח. משהתעורר האדם אל האני שלו הקורא לו, עדיין רבה הדרך לפניו. יהודה המכבי מסמל את כוחות הרצון הדרושים לחיפוש ולמאבק להשיג חופש אמיתי, שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות. נס פך השמן הוא הסמל לניצחון הרוח על החומר. משהתעורר האדם אל האור, הוא נוכח לדעת שהאור היה שם תמיד ונוכח סביבו כל הזמן .יכול אדם לחיות על האדמה כבשבתו בעדן, ולחוש באורה הגדולה.

ובכל זאת, החושך אינו רע והאור אינו טוב. ללא החושך והאור, לא הייתה מתגלה קשת הצבעים. כאשר הכל חשוך,לא רואים צבעים. וגם כאשר האור בהיר וחזק אין רואים צבעים. רק במפגש בין החושך והאור מתגלים צבעי הקשת.

בדרך זו נוכל ליצור איזון ולשים לב לצבעים הממלאים את חיינו. אם אנו חשים שחשוך מדי ואנו רואים רק צבעים כהים, נמצא דרך להכניס מעט אור, והכל יראה אחרת.

אורו של נר תמיד מראה לנו את האיזון הזה. אנו מדליקים בשעה שמחשיך, ואז, במפגש בין החושך בחוץ לאור השלהבת, רואים בתוך הלהבה את צבעי הקשת: סגול, כחול וירוק בבסיס הלהבה נמשכים אל צהוב, כתום ואדום. ניתן להדליק אפילו נר אחד בלבד כדי לפרסם את הנס. ובכל זאת, אנו נוהגים להדליק נרות רבים. הנרות הדולקים מתחממים ונמסים, שואפים לגעת זה בזה ולאחד את השלהבות. גם זה מסמלי החג. נחמם ליבנו ונאחד נא אורותינו, נשפיע מחומנו ואורנו איש על רעהו.

שטיינר נתן לנו תרגיל מדיטטיבי שעוזר לבנות את האיזון בין האור והחושך בדרך פנימית.
אם ניקח כולנו תרגיל זה לתוך שמונת ימי החנוכה, נזכה להדלקת נר פנימית.

לו נאיר ונחבור באורותינו לאור איתן.

"אור זורם מעלה
כובד מושך מטה"

האדם עומד כשידיו פתוחות את השמיים ורגליו מפוסקות אל האדמה.(כמו A בזרועות וברגליים).
חווים שני משולשים החודרים אחד לתוך השני בקודקודיהם, באזור הלב. משולש אחד של הידיים וקודקודו בתוכי ומשולש שני של הרגליים וקודקודו בתוכי. המשולש העליון מואר – "אור זורם מעלה". המשולש התחתון חשוך – "כובד מושך מטה".

ניתן לנסות מספר פעמים, לחוש את התנועה מתחילה מאזור הלב וזורמת ומתרחבת מטה, "כובד מושך מטה". ומבלי לשחרר זאת, לחוש שוב תנועה מאזור הלב זורמת ומתרחבת למעלה - "אור זורם מעלה".

לאחר כמה ניסיונות, כדאי לעשות גם הפוך: להתחיל מהתנועה כלפי מעלה ואז להוסיף אליה את התנועה כלפי מטה. החוויה שונה כשעוברים בין שתי האפשרויות.

בהמשך, להתעורר אל האזור שבו הקודקודים נפגשים ויוצרים מעוין באזור הלב. קודקוד משולש החושך חודר אל משולש האור וקודקוד משולש האור חודר אל משולש החושך. שם מתגלה קשת הצבעים.

כאשר מתרגלים זאת, אפשר לשחק עם גודלו של מעוין הצבעים ומיקומו בגופנו, עד לחוויה של מגן דוד
סביבנו, ואנו בתוך הקשת.


Comments