גנים - פעילות בוגרים

ריקי צרפתי, גננת בגן שקמה

"אלו הן כפות ידיי
חרוצות הן עד בלי די.
הציפור עם המקור, חוטים רבים תשזור.
והשמש, קרן אור שולחת,
את עיני פוקחת.

אני ניצב מוכן.
לעבודתי חזק ואיתן.
תבורכנה הידיים, לעבודה פונות השתיים".

בגני ולדורף נוהגים להכין את הילדים בשנתם האחרונה בגן למעבר אל השלב הבא, בית הספר. בשנה זו הם מקבלים את התואר "בוגרים", והשם הזה כבר מעמיד את הדרישות מהם באור חדש. הם צמאים למשימות מיוחדות, ואפילו הפלפל והגזר בבוקר נראים אחרת ממרום המעמד החדש.

כעת לכל אחד אחריות משלו בגן. למשל, על הבוגר לבדוק שבכל השירותים יש נייר והוא פתוח ומוכן לשימוש. אם לא, עליו לשים גלי נייר חדש ולפתוח את הקצה. הם מקבלים אחריות על סידור מגשי המים בבוקר ומילוי הכוסות, ההשקיה, הכנת שולחן הפעילות ועוד.

גולת הכותרת היא פעילות הבוגרים. פעם בשבוע ועד סוף השנה הבוגרים נכנסים לגן בשעת החצר לעבודה מאומצת במתכונת של "מיני" כיתה א', שנערכת על פי תוכנית שגיבש הצוות. לא תמצאו אותנו מלמדים כתיבה וקריאה או חשבון, אבל כן תמצאו אותנו עמלים בפרך על מיומנויות כמו ישיבה לאורך זמן ליד שולחן, קבלה והבנה של הוראות פשוטות ומורכבות, קבלת סמכות, דחיית סיפוקים, כבוד ועזרה לחבר, יראת כבוד לעבודה, תירגול מוטוריקה עדינה וגסה, חיזוק הביטחון העצמי והאמונה, פירגון, עידוד ודרישה לתוצאות טובות ללא תחרותיות והישגיות, קבלה והכלה של קצבים שונים בהתקדמות. כל זה רק על קצה המזלג, כי בפועל קורים עוד המון דברים.

במקביל נמשכת העבודה שבה מטופחת החשיפה לאותיות ולמיומנויות חשבון. הכול נעשה דרך שירים, משחקים, מניית כוסות וצלחות, מיון אוכל, ועוד ועוד. זו פעילות שנעשית כבדרך אגב, או דרך החיים. כל ילד יכול להתחבר ולהתאמן איתנו עד כמה שהוא מסוגל להכיל. כמובן שהבוגרים נדרשים יותר. עבודה זו מתרחשת במשך כל השנה.

תחילתה של הפעילות במסע דרך יער מלא מכשולים ומשימות. יש סיפור שעוטף את כל המסע, ולתוך הסיפור משתלבות כל משימות המוטוריקה, כמו קפיצות, הליכה על קורה, חיקוי, חציית קו אמצע ועוד. הצד הגרפומוטורי נבדק אף הוא. בסוף המסע הילדים נכנסים למערה, שם ממתינה להם הגננת ומוסרת להם את הנול, עטוף בבד משי שילווה אותם לתקופה ארוכה. לאחר הברכה מתחילה מלאכת האריגה. לכשנסיים את האריגה נגזור את היצירה, נתפור אותה על תיקים שההורים יתפרו, והתיק יהיה התיק של כיתה א'. בהמשך נכין עוד דברים על פי קצב ההתקדמות של הקבוצה.

התהליך עם הבוגרים מרגש אותי אישית בכל שנה מחדש. זו תחושה של יראת כבוד גדולה אל הילד, כשמתאפשר לגעת בקודש הקודשים, להוביל אותו אל השלב הבא ברכּוּת ובאהבה גדולה. יש כאן כל כך הרבה קסם. הם ברגעים האחרונים של היכולת שלהם לחוות פליאה הן מהעולם והן מעצם היכולות שלהם.

כגננת אני שותפה לשמחה הגדולה הזו שלהם, לתחושה שהם יכולים, שהם טובים… מלאה פליאה לראות את המאמץ והרצון הטהור של כל אחד ואחת מהם, את האור בעיניים על כל הצלחה. אפשר לומר רק תודה על שאני זוכה להיות שם עמם.

נכב על ידי ריקי צרפתי, גננת בגן שקמה


Comments