חג האביב

אסתר סוקולובסקי, מלווה פדגוגית של הגנים

חג האביב

כאשר נתבונן בעולם סביבנו, נראה שהעולם בנוי מריתמוסים כמו יום ולילה, ימות השבוע, עונות השנה ופעילות הנשימה. אפשר לראות שחיינו מבוססים על מחזוריות ועל הריתמוסים השונים. מסיפור הבריאה בספר בראשית עולה, שלפני שה' הבדיל בין היום ללילה ובין השמיים לארץ, היה כאוס, ורק לאחר שה' הכניס את הריתמוסים לממלכות השונות נוצר סדר בעולם.

כשאנו תופסים את כדור הארץ כאורגן חי ונושם, ניתן לראות את עונות השנה כריתמוס של נשימה אדירה פנימה והחוצה שהאדמה מבצעת.

בחורף החיים מתכנסים פנימה, האנשים מתכנסים בבתיהם. כל הפעילות הפיזית והרוחנית בחורף היא פנימית. הנשימה של האדמה וכוחות הטבע היא פנימית.

באביב ניתן לחוש את התחלת הנשימה של האדמה החוצה. כל הטבע בסימן התעוררות: הירוק בחוץ חי ורענן לאחר גשמי הברכה של החורף, הפרחים מתחילים לפרוח, השקדייה פורחת ומבשרת את בוא האביב. מתחילים לשמוע קולות חדשים – ציוץ הציפורים, זמזום הדבורים – ואנו חווים פריצה של כוחות החיים היוצאים מתוך האדמה אחרי תרדמת החורף.

גם אנו בני-האדם יוצאים יותר החוצה לאחר תרדמת החורף. אף בראי התפתחות האנושות האביב הוא תקופה  של רנסנס.

בגן ובפינת הטבע אנו רוצים לבטא את כוחות החיים. נתלה מוביילים של דבורים, פרחים ופרפרים, ונכניס את תחושת השמחה שהאביב מביא אלינו דרך הסיפורים, השירים והמעגלים.

בנוסף על כך, נביא בפינת הטבע את האלמנטים של האביב על ידי צבעי הבדים: ירוק רענן ובהיר – שילוב של תכלת וצהוב – קרני השמש שפוגשות את המים. הנפש חווה ירוק חי ורענן. הצבע הוורוד מסמל את הפריחה. הצהוב מבטא את פריחת החרציות ואת השמש המפיצה אור בהיר.

בקיץ ניתן לראות את הנשיפה האדירה שהאדמה עושה כלפי חוץ, כל החיים יוצאים החוצה, אל השמש החמה. גם האדם חי לגמרי בחוץ, להבדיל מהחורף.

הסתיו הוא מעין התחלה של נשימה פנימה; הכוחות נאספים פנימה אל תוך האדמה. הרמשים והנמלים מחפשים מסתור, ונכנסים אל חיק האדמה. בעונה זו נדרש מאיתנו הרבה אומץ כדי להיכנס שוב אל תקופת החורף.

כמחנכים עלינו לחוות בנפשנו בצורה חיה ונושמת את מה שחי בחוץ לפני שנכניסו אל תוך הגן. עלינו להתחבר בצורה פנימית למה שחי בחוץ, כדי שנוכל להוות מעין מתווכים לילד בין העולם ובין האלמנטים השונים שאנו מביאים אל הגן.

נכתב על ידי אסתר סוקולובסקי, מלווה פדגוגית של הגנים


Comments